ע"ע 66379-09-14

תקציר

התיק סובב סביב י' אנוש, עובד ותיק במשרד התקשורת שכיהן בתפקידים שונים משנת 1994. בשנת 2005 מונה לתפקיד בכיר, אותו מילא במסגרת חוזה העסקה מיוחד לעובדי מדינה בכירים. החוזה, שתוקפו לארבע שנים, יכול להיות מוארך בהמלצת הממונה הישיר של אנוש ובאישור נציב שירות המדינה. בשנת 2009, בעקבות תלונות עובדים על היחס המשפיל והמשפיל של אנוש, המליץ המנכ"ל דאז לפתוח נגדו בהליכים משמעתיים, שלא יצאו לפועל. במקום זאת, חוזהו של אנוש הוארך בשנה אחת בלבד. דפוס זה חזר על עצמו בשנת 2010. בנוסף, אנוש הואשם בהטרדה מינית של עובדת, פ', למרות שהחקירה נסגרה מחוסר ראיות. בשנת 2011 החליט המנכ"ל שלא להאריך את חוזהו של אנוש, בנימוק של שתי סיבות: יחסי אנוש גרועים עם עובדים ותלונות על הטרדה מינית. נציב שירות המדינה אישר את ההחלטה. אנוש תבע, ובית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לטובתו, קבע כי ההחלטה אינה חוקית והורה על הארכת החוזה ופיצוי כספי לאנוש. המדינה והמנכ"ל ערערו וטענו כי קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה אינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות, ואילו אנוש עתר לפיצוי גבוה יותר. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה, ודחה את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר קיומם של שיקולים זרים בהליך קבלת ההחלטות והיעדר הצדקה לאי חידוש החוזה של אנוש. בית המשפט מצא כי ההחלטה סבירה, מבוססת על ראיות מנהליות ונטולת שיקולים זרים. באשר לערעורו של אנוש, דחה אותו בית המשפט העליון, והסכים עם קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר בדבר היעדר סעדים. אנוש חויב לשלם הוצאות משפט למדינה ולמנכ"ל. פסק הדין מבטל למעשה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ומאשר את אי חידוש החוזה של אנוש, כאשר הסיום בפועל ייכנס לתוקף 90 יום לאחר פסק הדין.