עמ"נ 32688-06-16

תקציר

השופט, ארנון דראל, החליט שלא להתערב בקביעות קודמות שניתנו במקרה הנדון. ההחלטה שלא להעניק את הבקשה למעמד של תושב ארעי למערער, שהוא תושב שטחים, מוצדקת על ידי דראל בכמה מובנים. ראשית, בקשתו של המערער לאיחוד משפחות עם בת זוגו, שהיא אזרחית ישראלית, לא הוכיחה די הצורך קיום מרכז חיים משותף בישראל. השופט מצדד בטענת המשיב כי מצגי השווא הרבים של המערערים בנוגע למקום מגוריהם המשותף לאורך השנים – לרבות במהלך המשפט – מטילים ספק בטענתם למשק בית משותף בישראל. חוסר הניקיון של המערערים בבקשתם, לרבות מסירת מידע כוזב על מקום מגוריהם, מובא אף הוא כנימוק לדחיית ערעורם. התנהלות זו, שלא הוסברה די הצורך על ידי המערערים גם לאחר שהצביעו על הצהרות הכוזבות, מעוררת חשד בדבר אמיתות טענתם לחיים משותפים משותפים. יתר על כן, דראל מציין כי אף שההשלכות של דחיית הבקשה הן חמורות עבור המערער – ומחייבות אותו לחזור לסוג היתר מכביד יותר – אין בהן עילה מספקת כדי להצדיק את קבלת הערעור, במיוחד בהתחשב בחוסר אמינותו של המערער. מטעמים אלה מחליטה השופטת לדחות את הערעור ולהטיל על המערערים אגרה בסך 10,000 ₪, בעוד הפיקדון מועבר למשיב.