בר"ש 2388/22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי שחרג מתחומו בכך שביטל החלטה של בית דין משמעתי, הנחשבת לעיוות דין. בית הדין למשמעת, שהתמחה בענייני עבודה ושירות ציבורי, החליט תחילה על אמצעי משמעת פחות חמור מפיטורי המבקש, שביצע הונאה בכך שהציג כישורי שווא כמציל. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, התערב וצידד בדעת המיעוט בבית הדין שצידדה בפיטורים, תוך ציון חומרת מעשה המרמה. התערבות זו עמדה בסתירה לעקרונות משפטיים מקובלים המגבילים את התערבותה של ערכאת הערעור למקרים המעידים על חוסר סבירות קיצוני או טעויות משפטיות. בפסק הדין מודגש כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה עילה מוצדקת להטלת עונש חמור יותר, שכן היה מקום לכבד את מומחיותו ושיקול דעתו של בית הדין למשמעת. את מעורבותה של ערכאת הערעור יש לשמור למקרים נדירים וקיצוניים, מה שלא היה. כמו כן, שיקולים הנוגעים להליכי פיטורים מנהליים נמצאו בלתי רלוונטיים, שכן העירייה בחרה במסלול המשמעתי. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי יש להניח בצד את פסק דינו של בית הדין המחוזי, לאמץ את החלטתו המקורית של בית הדין למשמעת, ולהדגיש את חשיבות כיבוד שיקול הדעת המיוחד של בית הדין בתיקי משמעת הקשורים לעבודה.