ע"א 604/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שהכריז על בנם של המערערים כבר-אימוץ בשל חוסר יכולתם של ההורים לטפל בו כראוי. ממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר חוסר המסוגלות ההורית של האם והאב היו מוצדקים. עם זאת, בעקבות הערעור הוגשה חוות דעת מומחה, המפרטת את השיפור בנסיבות ההורים, והמליצה שלא לאימוץ. בעוד מצבם של ההורים השתפר, הילד פיתח מערכת יחסים קרובה עם משפחת האומנה שלו, והרחקתו מסביבה זו תגרום לו נזק פסיכולוגי משמעותי. דעת הרוב קבעה כי למרות השינויים, חוסר יכולתם של ההורים לטפל בילד בשל נסיבות חדשות מצדיק את הותרת צו האימוץ. בחוות דעתו החולקת של השופט נתניהו נטען כי הנסיבות הנוכחיות שוללות את עילת האימוץ, ויש לשקול בנפרד את טובת הילד מבלי לנתק את הקשר ההורי. המומחה הכיר במצבם המשופר של ההורים והטיל ספק ביכולתם להתמודד עם הטראומה הפוטנציאלית של הילד עם חזרתו הביתה. נוכח ההשלכות החמורות של האימוץ, הציע השופט נתניהו להעביר את העניין לבית משפט לנוער שיבחן חלופות המעניקות עדיפות לטובת הילד מבלי לנתק את הקשר ההורי. הערעור נדחה, אך חוות הדעת החולקת הדגישה את הצורך בבחינה מעמיקה של טובת הילד מחוץ לאימוץ.