ע"פ 378/78

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור לבית המשפט העליון נגד רוקח שהורשע בעבירה על סעיפים 16(א) ו-46 לפקודת הרוקחים, 1921. על הרוקח הוטל לשנות נוסח מרשם ולהמיר חומר אחד למשנהו, כרוקח מפקח. העובדות לא היו שנויות במחלוקת: עוזר רוקח, שעבד תחת פיקוחו של המערער, חילק תרופה לא נכונה למטופל. בעוד שהערכאה הנמוכה יותר הרשיעה את המערער על יסוד הוראת האחריות המוחלטת שבסעיף 16(א) לפקודת הרוקחים, ביטל בית המשפט העליון את ההרשעה. השופטים קבעו כי סעיף 16(א) אינו מטיל אחריות פלילית מוחלטת על רוקח מפקח בגין כל הפרה של הפקודה שביצעו עובדי בית המרקחת. בנוסף, מצאו השופטים כי שיטת הפיקוח בה נקט המערער הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות. לפיכך, לא ניתן היה להרשיע את המערער בהיעדר פיקוח נאות כנטעון לפי סעיף 20א לפקודה. הדיון סביב מקרה זה מדגיש את הצורך בהגדרות ברורות יותר לגבי האחריות הפלילית של פיקוח על רוקחים.