רע"ב 8737/09

תקציר

הכלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר ניתנת רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. הבקשה הנוכחית אינה מציגה נסיבות כאלה, ולכן בקשת רשות הערעור נדחית בנימוקים אלה. יתר על כן, ערעור אינו מוצדק גם כאשר בוחנים את הבקשה לגופה. חופשת אסיר אינה זכות אלא פריבילגיה, ובמקרה זה, התועלת שבשיקום קשריו של האסיר עם הקהילה שמחוץ לכלא גוברת על הצורך להגן על הציבור מפני פגיעה אפשרית. אין להעניק למבקש, שהורשע בעבירות מין, חופשה העלולה להוות סכנה לסביבה. ההחלטה על שחרורו של עבריין כזה כפופה לפרק ו' לפקודת החופשה, המחייב חוות דעת של מב"ן וג"א על שלומם של בני משפחתו של האסיר. מסקנת שירות בתי הסוהר לשלול מהמבקש חופשה, בהתבסס על המלצות וגעה ומב"ן, סבירה ואינה מחייבת התערבות של בית המשפט. חוות הדעת של מב"ן ושל וגעה, המתמקדות בסכנה הנשקפת מהמבקש לחברה ולמשפחתו, בהתאמה, הן מדאיגות והן סבירות במקרה זה. לפיכך, דחייתו של בית המשפט המחוזי את עתירת האסיר הייתה כדין, ובקשת רשות הערעור נדחית.