תפ"ח 3018/06

תקציר

המבקש, מנהל בבית חולים, הואשם בהטרדה מינית ובמעשים מגונים בשתי עובדות והוחזק במעצר למשך 13 יום. בסופו של דבר הוא זוכה מכל האישומים שיוחסו לו, כולל אישום נוסף של עילה שלא בהסכמה שבגינה הורשע בבית המשפט המחוזי. לאחר מכן ביקש המבקש פיצוי בגין ימי מעצרו והחזר הוצאות הגנה הן מהמדינה והן מהמתלוננים, תוך הסתמכות על סעיפים 80 ו-81 לחוק העונשין. לדבריו, כתב האישום נגדו לא היה צריך להיות מוגש מלכתחילה שכן הוא התבסס על תלונות שווא של המתלוננים, שביקשו לנקום בו. בנוסף, הזכיר מחדלי חקירה מצד המשטרה, לרבות אי ביצוע בדיקות פוליגרף. עם זאת, בית המשפט קבע כי הראיות שעמדו בפני התביעה בעת הגשת כתב האישום סיפקו בסיס סביר לכך, והודאתו של המבקש בקיום יחסי מין עם המתלוננות הצדיקה זאת אף יותר. השופט הגיע למסקנה כי אין נסיבות המצדיקות פיצוי לפי סעיפים 80 או 81, וכי גם נסיבותיו הפרטניות של המבקש אינן מצדיקות פיצוי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה להגיש כתב אישום נגד המתלוננות, שכן לא היו ראיות מפורשות לתלונת שווא או הוצאת דיבה, ופסיקת פיצויים עלולה להרתיע נפגעות אחרות של עבירות מין מלהתייצב. לפיכך, הבקשה לפיצוי נדחתה על כל חלקיה.