עש"א 9108-11-22

תקציר

המערער, הסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית, ערער על החלטת הרשות לסיוע משפטי שלא להעניק לו סיוע משפטי לצורך הגשת תביעת נזיקין נגד מנורה בעקבות תאונת דרכים שאירעה בשנת 2004. חוק הסיוע המשפטי מאפשר לראש הלשכה לדחות בקשה לקבלת שירות משפטי אם סיכויי ההצלחה של הפונה קלושים או אפסיים. החלטת המשיב לדחות את בקשת המערער התבססה על תקופת ההתיישנות; התאונה אירעה לפני למעלה מעשר שנים, והמערער לא הציג כל ראיה המצביעה על כך שלא היה מסוגל לפתוח בהליכים משפטיים בתקופה זו. המערער טען, כי יש להחיל בעניינו את סעיף 11 לחוק ההתיישנות, שעניינו ליקוי שכלי או שכלי. עם זאת, הראיות שהציג לא תמכו בטענתו, שכן הן לא הצביעו על תקופות ספציפיות שבהן לא היה מסוגל לנהל את ענייניו. זאת ועוד, מעורבותו של המערער בהליכים משפטיים שונים בתקופה הנדונה סתרה את טענתו כי לא היה מסוגל לטפל בענייניו המשפטיים. השופט הסכים עם הערכת המשיב ודחה את הערעור, תוך שהוא מציין כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה. עם זאת, פסק הדין איפשר למערערת להציג ראיות נוספות בפני המשיב לעיון חוזר. השופט הדגיש גם את תכליתו החברתית של חוק הסיוע המשפטי ואת הצורך בחלוקת משאבים ציבוריים הוגנת בין הזכאים. לפיכך נדחה הערעור, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. פסק דין זה עשוי להתפרסם בעילום שם.