עמ"ש 24213-02-12

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של חוזה מחמת עושק, ומתווה את המסגרת הנורמטיבית לקביעת עושק, הכוללת את הנסיבות שבהן נכרת החוזה, התנהגותו של העושק ותנאי החוזה. השופטת מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי נסיבות חתימת ההסכם, התנהגותה הנצלנית של הבת ותנאיו הבלתי סבירים של החוזה מצביעים כולם על קיפוח. פסק הדין בוחן גם את חלוקת הנכסים לפי חוק יחסי ממון ולא מוצא כל טעות בקביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לדירות, קופות מזומנים ורכב. היא דוחה את הערעור על פסק הדין הראשון ומסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי יש לתת את קצבת השאירים במלואה לאלמנה. השופטים בוחנים גם את שאלת שווי הנכסים וראיות נוספות שהציגו המערערים ואינם מוצאים עילה להתערב בהחלטות בית משפט קמא. מסקנתם היא כי יש לדחות את שני הערעורים ולהורות למערערים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. לבסוף, השופט חגי ברנר מציין כי יש להקל בדרישות הראייתיות לביסוס עושק במקרים של חוזים בין הורים לילדים, בשל הלחץ הנפשי שיכול להשפיע על החלטות ההורים.