ע"פ 3229/02

תקציר

מדינת ישראל ערערה על גזר דינו של המשיב הבגיר שהורשע בשוד ובקשירת קשר לביצוע פשע, דרשה להחמיר בעונשו של המשיב וציינה את הפער בין עונשו לזה של שותפו. על המשיב, שיזם את העבירה וגייס את שותפו לפשע, נגזרו עונש קל יחסית של שישה חודשי עבודות שירות, 14 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 15,000 ₪ לקורבן, בשל נסיבותיו האישיות החיוביות, לרבות אורח חיים נורמטיבי, התנדבות ומשפחה תומכת. תוך הכרה במשמעות טענות המדינה בדבר הפער בעונשים, הדגישה השופטת ד' ביניש את הצורך בענישה פרטנית, בהתחשב בעבירה הראשונה של המשיב, ברקע החיובי שלו ובסיכויי שיקומו. השופטת ביניש, אליה הצטרפו השופטים ט' שטרסברג-כהן וא' ריבלין, דחתה את הערעור מתוך סברה כי החמרת העונש עלולה לפגוע בסיכויי השיקום של המשיב. פסק הדין הכיר בנסיבות המצערות של המקרה, אך אישר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, במטרה לאזן בין אינטרסים אישיים וציבוריים.