תע"א 10040/06

תקציר

השופטת, לאחר ששקלה בכובד ראש את מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, החליטה לדחות את תביעת התובעת נגד הנתבעים, משרד החינוך ורשת עמל. ראשית, באשר לטענת התובעת כי יש לראות במשרד החינוך מעסיק משותף, קבעה השופטת כי התובעת הועסקה אך ורק על ידי רשת עמל. כל מעורבות שהייתה למשרד עם בית הספר לא הספיקה כדי לבסס יחסי עובד-מעביד. לפיכך, משרד החינוך אינו יכול להיות אחראי לענייניו התעסוקתיים של התובע. השופט התייחס גם לסוגיית ההתיישנות, תוך שהוא מצטט את חוק ההתיישנות. כל התביעות הנוגעות לתקופה שלפני נובמבר 1999 נחשבו מיושנות ולא ניתן היה לתבוע אותן. כמו כן, קביעת שכרה של התובעת לצורך תשלום הגמלה נמצאה כמחושבת נכונה על בסיס השכר שהייתה מקבלת אילו המשיכה לעבוד במשרד החינוך, כמפורט בחוק הגמלאות. גם טענת התובעת לתשלום פנסיה רטרואקטיבית משנת 2002 נדחתה, שכן היא לא ערערה על ההחלטה כי תוכל לפרוש רק בגיל 60, ולא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתה. בית המשפט דחה גם את בקשות התובעת לתגמולי ניהול ופדיון ימי מחלה. נמצא כי שכרה של התובעת ברשת עמל חושב כראוי וכי תפקידה האחרון לפני הפרישה לא היה תפקיד הוראה, מה שאומר שהיא אינה זכאית לפדות ימי מחלה. באשר לוותק הצבאי, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי הוותק הצבאי של התובעת עודכן כראוי, וזכויותיה הכספיות נותרו על כנן. לסיכום, השופטת הכירה בתרומתה של התובעת למערכת החינוך אך ציינה כי ההערכה לה זכתה לא השפיעה על ההחלטה. בהתחשב בנסיבות, חויב התובע לשלם לכל נתבע סך של 2,500 ₪ כהוצאות, ו-1,500 ₪ נוספים לכל נתבע עבור הוצאות משפטם. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונחתם על ידי השופטים ביום 21.5.2011.