ע"א 55704-04-13

תקציר

השופטים מסכימים פה אחד לדחות את הערעור. המערערים טענו כי גודל דירתם אינו תואם את חלקם היחסי המוסכם בזכויות הבנייה בהסכם שיתוף הקרקע, וביקשו פיצוי בגין הפרש השווי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מאחר שהמערערים כבר שילמו חלק מהוצאות הבנייה התואם את שווי השוק האמיתי של דירתם, הם אינם יכולים כעת לטעון כי נשללו מהם זכויותיהם. בית המשפט מסכים גם עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם טענות המערערים כנגד שתי קבוצות משיבים – המספרים 10-9 ו-8-1 – אינן מבוססות. המערערים התקשרו בהסכם שיתוף במקרקעין עם מספר שותפים, בחנו את התוכניות הראשוניות והביעו את העדפותיהם בדירות. בית המשפט מציין כי הדירות מעולם לא נועדו להיות זהות, וכל השוואה צריכה להתבסס על שווי השוק שלהן – דבר שנמצא כי המערערים לא חלקו עליו. עוד מדגישה השופטת כי למערערים ניתנה הזדמנות לבקש הבהרות טרם הצטרפותם לפרויקט ומציינת כי הם התקדמו ורכשו את הדירה כמות שהיא. זאת ועוד, בית המשפט אינו רואה עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בעניין חלוקת ההוצאות, ולהותירו נתון לשיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית. אשר על כן, הערעורים נדחים, והמערערים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5000 ₪, כאשר יתרת הפיקדונות תוחזר למערערים ולבאי כוחם.