בג"צ 5296/11

תקציר

העותר, שהורשע בעבירות נגד ביטחון המדינה בשנת 1986 ונידון ל-18 שנות מאסר, ביקש להסיר מספר צווים המגבילים את תנועתו ואת חירותו. צווים אלה, שהיו בתוקף במשך כשבע שנים, כללו צו צמצום, הגבלה ופיקוח, צו האוסר על יציאתו מהארץ וצו האוסר עליו להיכנס ליהודה ושומרון. העותר טען כי הצווים פוגעים בזכויותיו, כי חלוף הזמן לא נשקל על ידי המשיבים וכי נסיבות חייו השתנו. הוא טען כי הוא רוצה לפתוח פרק חדש בחייו וטען כי ביטול הצווים לא יפגע בביטחון המדינה. עם זאת, המשיבים טענו כי העותר עדיין מהווה איום, שכן הוא מחזיק במידע סודי והביע את כוונתו לחשוף אותו במידת האפשר. לטענתם, ביטול ההגבלות עלול להוביל לפגיעה קשה בביטחון המדינה. בית המשפט, לאחר שעיין בחומרים חסויים שהוצגו על ידי גורמי הביטחון, הסכים עם המשיבים. למרות הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של העותר, קבע בית המשפט כי ההגבלות הכרחיות, שכן התנהגותו של העותר מעידה על חוסר אמינות. חלוף הזמן הוכר כגורם משמעותי, אך בית המשפט מצא כי העותר לא שינה את התנהגותו או את עמדותיו לאורך זמן. לפיכך נדחתה העתירה לביטול הצווים, אך בית המשפט הדגיש את הצורך בסקירות תקופתיות ואת החשיבות של התחשבות בגורם הזמן בהחלטות עתידיות בדבר הארכת הצווים.