רבני 1249054/04

תקציר

הערעור מתייחס לעניינים רכושיים שונים בין בני זוג גרושים - מר ל' וגב' א'. הנושאים העיקריים שבמחלוקת הם: בעלות על דירה הרשומה על שמם; חובותיו העסקיים של מר ל'; זכותה של הגב' א' לקצבת פרישה מוקדמת; וזכאותה של הגב' א' לתוספת בכתב (כתובה). דירתם של בני הזוג נקנתה פעמיים, תחילה בבית שמש ולאחר מכן בירושלים, ולבסוף ברחוב א'. בשנת 2014 חתם מר ל' על ייפוי כוח בלתי חוזר להעביר את חלקו בדירה לגב' א', אך ההעברה לא נרשמה בטאבו עקב רשלנותה של הגב' א'. בית הדין הרבני של הערכאה הראשונה פסק כי הדירה תישאר רכוש משותף של שני הצדדים, שכן ההעברה לא נרשמה, וטענתה של הגב' א' כי המתנה נועדה לפצות אותה על סבלה אינה מתקבלת על הדעת. עוד נקבע כי הגב' א', שהגישה תביעת גירושין, היא מורדת, ולכן המתנות שקיבלה ממר ל' הוחזרו לו. עוד נקבע כי חובותיו העסקיים של מר ל' הינם באחריותו הבלעדית, שכן הגב' א' לא הייתה מודעת לעסק ולסיכונים הכרוכים בו, ולכן לא הייתה צריכה לחלוק עמו חובות אלה. לבסוף, בית המשפט קבע כי הגב' א' אינה זכאית לתוספת בכתב, שכן בית המשפט לא מצא את מר ל' אלים, ומאחר והתוספת נכתבה בלירות, וללא הצמדה, ערכה היה נמוך מאוד. בית המשפט הגבוה לצדק קיבל את ערעורה של הגב' א' בעניין הדירה, וקבע כי מתנת הדירה תקפה למרות היעדר רישום, וגב' א' היא הבעלים היחיד שלה. עוד קבע בית המשפט כי הגדרתה של הגב' א' כמורדת אינה מוצדקת, ועל כן אין עליה להשיב את דירת המתנה למר ל'. עוד קבע בית המשפט כי מר ל' אחראי לחובות העסק, שכן החובות נבעו מפעולה חד צדדית שלו, ללא ידיעתה או הסכמתה של הגב' א'. באשר לכתובה, קבע בית המשפט כי בית המשפט המחוזי לא איפשר לגב' א' להוכיח די הצורך את טענותיה לאלימות, והסתמך רק על החלטת בית המשפט הפלילי לסגור את התיק נגד מר ל' מחמת הספק. בית המשפט העליון קבע כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, אלא אם כן ניתן להוכיח שמר ל' אכן היה אלים, מה שלא היה המקרה. עם זאת, בית המשפט התפשר על שיעור הכתובה הישנה, ופסק כי על מר ל' לשלם לגב' א' 408,724 ₪. באשר לקצבת הפרישה המוקדמת, קבע בית המשפט כי יש לאזן אותה באופן שווה בין הצדדים. חברי הפאנל היו חלוקים לגבי הכללת הדירה ופנסיית הפרישה המוקדמת ביתרת הנכסים. הרב עידו שחר קבע כי יש לאזן את הדירה לפי שוויה בעת הקרע, ולאזן מחצית מקצבת הפרישה המוקדמת של הגב' א'. הרב ציון לוז-אילוז קבע כי אין לאזן את הדירה כלל, שכן מדובר במתנה ממר ל' לגב' א', ולכן הגב' א' הייתה הבעלים היחיד שלה ולא חויבה לשלם למר ל' דמי שימוש כלשהם; עם זאת, יש לאזן מחצית מקצבת הפרישה המוקדמת. הרב צבי בן יעקב קבע כי יש לאזן את הדירה לפי שוויה הנוכחי, ועל הגב' א' לשלם למר ל' מחצית משווי זה, אך דמי שימוש לא היו חלים במקרה זה. לסיכום, קבע בית המשפט כי העברת הדירה לגב' א' תקפה; הדירה הייתה נכס מאזן; היא תישאר בבעלותה של הגב' א', שנחייבה לשלם למר ל' מחצית משוויה; הגב' א' הייתה פטורה מדמי שימוש; מר ל' היה פטור מתשלום התוספת בכתב; מחצית מקצבת הפרישה המוקדמת של הגב' א' תהיה מאוזנת; ערעורו הנגדי של מר ל' בעניין החובות העסקיים נדחה; וכל התיקים נסגרו ללא כל צו לגבי הוצאות.