ת"א 23253-03-12

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בספטמבר 2010, הגיש במקור תביעה נגד הנתבע, בטענה כי התאונה גרמה לו לנזקי גוף. מומחה שמונה על ידי בית המשפט העריך תחילה את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15%. עם זאת, לאחר שאלות הבהרה ובדיקה נוספת, שינה המומחה באופן משמעותי את חוות דעתו, וקבע כי לתובע לא נותרה נכות מהתאונה. שינוי זה הניע את התובעת לפעול לפסילת תשובותיו המשלימות של המומחה ולבקש מינוי מומחה אחר. בית המשפט דחה את בקשת התובע ומינה מומחה חדש, אשר ייחס רק 5% מנכותו של התובע לתאונה בשנת 2010, וקבע כי היתר נגרם כתוצאה מתאונה קודמת באפריל 2009. משנוכח התובע כי חוות דעתו של המומחה שינתה את עניינו מן היסוד, ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו כך שיכלול פרטים על התאונה בשנת 2009. הנתבעת התנגדה לתיקון, בטענה שהוא מכניס עילת תביעה חדשה שהפכה מאז לחסומה בחוק. בית המשפט הסכים עם הנתבעת, והגיע למסקנה כי הוספת פרטי התאונה משנת 2009 מהווה עילת תביעה חדשה, אשר לא הייתה מותרת מבחינה פרוצדורלית ללא הסכמת הצד השני, מה גם שתקופת ההתיישנות חלפה. גורמים מרכזיים שהשפיעו על החלטת בית המשפט כללו את השיהוי של התובע בבקשת התיקון, הפגיעה הפוטנציאלית ביכולתו של הנתבע להגן על התביעה, ומשמעות התיקון, ששינה את יסודות עילת התביעה המקורית. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה. יש לציין כי ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, דבר המסמל את הניטרליות של בית המשפט לגופה של הבקשה.