ע"א 67940-05-20

תקציר

מטרת הערעור היא לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת לשון הרע אזרחית, אך ערכאת הערעור מגיעה למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאי הערכאה הנמוכה יותר. לפיכך הערעור נדחה. יתרונו של בית המשפט המחוזי היה בהערכת מהימנות עדויות העדים, משימה המתאימה ביותר לבית משפט קמא בשל התרשמותו הישירה מן העדים. ערכאת הערעור תומכת בקביעתו של בית המשפט המחוזי בתביעת לשון הרע, וקובעת כי הפוסט של הנתבע בפייסבוק השמיץ את התובע. באשר לטענות הנתבע לאמת בפרסום ולתום לב, בית המשפט מסכים עם דחיית בית המשפט המחוזי. הפוסט, בו הואשמה התובעת בהטרדה מינית של אימהות העיר, לא היה נכון, ומניעיה של הנתבעת היו אישיים. בית המשפט מדגיש כי שני התנאים לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע צריכים להתקיים לצורך הגנה מוצלחת, מה שאין כן כאן. ממצאיו של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר האמת בפרסום והיעדר תום הלב מבוססים על ראיות משמעותיות והתרשמות מעדויות העדים. ערכאת הערעור אינה רואה עילה להתערב בממצאים אלה, מה גם שהנאשם המתין שלוש שנים לאחר שנודע לו על האמירות הפוגעניות לכאורה לפרסום הפוסט. יתר על כן, בית המשפט מבחין בין מקרה זה לבין הליך דומה בו מעורבים אותו תובע ונתבע אחר, שם פסק בית המשפט לטובתו של האחרון. ההבדל בתוצאות מיוחס לנסיבות הספציפיות ולקביעות העובדתיות שניתנו בכל מקרה, ולא לפער בהערכות הנורמטיביות. לסיכום, ערכאת הערעור מאשרת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות פסיקת פיצוי מתון לתובע. הערעור נדחה, ושני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם בשל חוסר שביעות הרצון של בית המשפט מהאמירות הבוטות של התובע ואי הגשת טענות מרכזיות על ידי הנתבע.