דנ"פ 9517/05

תקציר

התיק סובב סביב העותר, עות'מאן קאיאיה, שתכנן לבצע פיגוע עם חבר שהתברר כמודיע של חמאס. השאלה הייתה האם ניתן להאשים את קאיא בסיוע לאויב במלחמה או ביצירת קשר עם סוכן זר, שכן הוא לא היה מודע להשתייכות של חברו לחמאס. בית המשפט המחוזי פסק נגד ההרשעה, אך המדינה ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי מעשיו של קאיאיה נופלים תחת העבירה של סיוע לאויב, כהגדרתה בסעיף 99 לחוק העונשין. הרכב בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא ברק, והשופטים לוי וג'ובראן, הרשיע פה אחד את קאיאיה בעבירה. עם זאת, היו חילוקי דעות בין השופטים באשר לפרשנות המשפטית של סעיף 99, כאשר השופט לוי והנשיא ברק הציעו כל אחד דרך אחרת. בעוד לוי התמקד בחומרת המעשה ובמטרתו לקעקע את קיומה של המדינה, הדגיש ברק את שילובה המוחשי של ההתנהגות בפעילות האויב. העותר ביקש לקיים דיון נוסף בפסק הדין, אך בית המשפט קבע כי אין סתירה בפסקי הדין הקודמים וכי ההחלטה הנוכחית אינה מצדיקה דיון נוסף. בית המשפט דחה את העתירה והדגיש כי קאייה יישר קו עם אויבי ישראל וביקש לפגוע באזרחיה, ולכן אינו יכול לטעון שלא התכוון לסייע לאויבי המדינה.