ה"פ 59749-07-18

תקציר

התובעים, זוג נשוי, הם בעלי נכס מגורים בקריית אתא. הקרקע עליה בנוי הנכס יועדה, לצרכי ציבור, והנתבעים מבקשים להפקיע אותה. הנתבעים טרם השתלטו על הקרקע, והתובעים ממשיכים להתגורר בביתם. התובעים מבקשים פיצוי בגין דיור זמני סביר, כפי שנקבע בסעיף 194 לחוק התכנון והבנייה. לטענתם, הפיצוי אמור לאפשר להם לרכוש נכס שווה ערך לביתם הנוכחי. הנתבעים טוענים כי סעיף 194 חל רק כאשר הרשות מפנה את בניין המגורים, דבר שטרם קרה, וכי התובעים אינם זכאים לדיור שווה ערך אלא רק לדיור זמני סביר. בית המשפט קובע כי התובעים זכאים לתבוע פיצויים לפי סעיף 194, למרות שלא פונו. עוד נקבע כי המונח "דיור זמני סביר" בחוק אין משמעותו דיור מקביל, ולפיכך התובעים אינם זכאים לפיצוי שיאפשר להם לרכוש נכס דומה לזה הנוכחי. בקביעת סכום הפיצוי בגין דיור זמני סביר, מקבל בית המשפט את הערכת מומחה הנתבעים, אשר העריך כל מ"ר בנכס הבנוי ב-13,050 ש"ח, והוסיף קצבת הוצאות בשיעור של 10%. סך הפיצוי בגין דיור זמני עומד אפוא על 760,815 ש"ח. בית המשפט פוסק גם את גובה הפיצוי בגין הפקעת הקרקע, אותו יש לחשב על פי שווי הקרקע בעת הודעת ההפקעה בשנת 2001. סכום זה נקבע על 314,004 שקל. שני הסכומים ישולמו לתובעים עם העברת החזקה במקרקעין לנתבעים, ויכללו הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, בסך 308,000 ₪.