עע"מ 7879/16

תקציר

הערר דן בשאלה האם פקעה סמכותה של ועדה מקומית להפקיע מקרקעין כאשר לא הופעלה במסגרת חמש השנים של התכנית המתקנת והאם חוסר מעש זה מרמז על נטישת המטרה. הסוגיה המרכזית מתמקדת בפרשנות האם מועדים בדיני התכנון מחייבים. פסק הדין מפנה לחוק התכנון והבנייה, המגביל זכויות הפקעה כדי להבטיח שהן ישרתו מטרות ציבוריות. בעוד שבית משפט קמא ראה את המועד האחרון לחמש שנים כמחייב, חוות הדעת של הערעור חולקת על כך, ורואה במועדים קווים מנחים, אלא אם נאמר במפורש אחרת. לטענתה, אי עמידה בלוח הזמנים אינה מבטלת את הסמכות להפקיע או לבצע את התוכנית. הציפייה המשפטית הרחבה יותר היא שמועדים כאלה נועדו להנחות ולא להגביל בקפדנות. שיהוי הרשות, המתפרש על פני עשרות שנים, מעורר שאלות בדבר נטישת התכלית, אך אינו מצדיק מטבעו את ביטול ההפקעה, אלא אם כן פעלה הרשות באופן בלתי סביר. למרות ההכרה בשיהוי משמעותי, פסק הדין אינו מוצא ראיות לנטישה, במיוחד נוכח היעדר תכנית חלופית למרחב הציבורי וצרכים עירוניים מתמשכים. ההחלטה מדגישה את הצורך בהערכה מאוזנת בין זכויות הקניין של הפרט לבין האינטרס הציבורי, ובסופו של דבר מצביעה על כך שהצורך הציבורי בשטחים ירוקים, במיוחד באזורים צפופים, גובר על האינטרסים של הפרט. בכך מבטלת ערכאת הערעור את פסק הדין הקודם, ומאפשרת לוועדה להמשיך בהליך ההפקעה מבלי להורות על הוצאות.