ע"א 1894/90

תקציר

עניינו של בית המשפט העליון נסוב סביב סכסוך חוזי בין שמואל פלאטו-שרון (המערער) לבין ז'אק אסולין (המשיב), שהם גיסים. לאחר שניהל את עסקיו של המערער בצרפת, טען המשיב לקיומו של חוב בגין שירותיו ופירעון חובותיו העסקיים מטעם המערערת. לאחר המעבר לישראל חסר כל, נחתם חוזה המחייב את המערערת לשלם למשיב סכום נקוב בשקלים, צמוד לדולר, במשך שלוש שנים. עם זאת, המערערת ביטלה שיקים שניתנו בגין התשלומים הראשוניים ובהמשך טענה כי החוזה בטל בשל כפייה וסחיטה לכאורה של מסמכים מפלילים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת, אישר את תוקפו של החוזה אך לא פסק הפרשי הצמדה, ריבית או הוצאות משפט למשיב. בערעור תמך בית המשפט העליון בקביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לא התרחשה כפייה בעת כריתת החוזה, ובכך דחה את טענות המערערת. בעוד ערעורו של המערער (ע"א 1894/90) נדחה, ערעורו של המשיב (ע"א 1986/90) הצליח, והביא לתיקון שפסק הצמדה וריבית מיום 1.1.89 והוצאות משפט, תוך התייחסות למחדל בפסק הדין המקורי.