פש"ר 114/01

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את בקשת החייב לסלק את תיק פשיטת הרגל שלו. זאת לאחר הליך פלילי ארוך שהתנהל נגדו, שכלל בקשות מרובות לסילוק יד, והצעה של החייב לשלם לקופת האוצר הפלילי 255 אלף שקל נוספים לטובת נושיו. הנושה, בנק מזרחי, התנגד לבקשת החייב, בטענה כי קיים שווי פוטנציאלי בנכס של החייב שיכול להיטיב עם הנושים – ובפרט הם העריכו את שווי הנכס בכ-1,725,000 ₪. החייב והנאמן טענו כי שוויו הניתן למימוש בפועל של הנכס נמוך משמעותית, וכי עלויות שונות והעובדה שהנכס תפוס פירושן שהנושים לא ייהנו ממכירתו. במקום זאת, הם סברו כי הצעתו של החייב מספקת את דרך הפעולה הטובה ביותר. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה האם יש לראות בנכס כבוש, ובכך להיות כפוף לפסיקת "הכובש" שמשמעותה שניתן למכור אותו רק ככזה – מה שמוריד משמעותית את ערך המכירה שלו. בית המשפט הסכים עם החייב ועם הנאמן כי פסק הדין של הדייר אכן חל, לפחות על דירת המגורים בה התגוררו החייב ואשתו. יתר על כן, השופט קבע כי גם אם פסק הדין של הכובש לא חל, השווי הניתן למימוש של הנכס עדיין צפוי להיות נמוך יותר מהצעת החייב. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את עמדת החייב, הנאמן וטיעוני הנאמן כי הצעת החייב סיפקה את התוצאה הטובה ביותר עבור הנושים. מאחר שהנושה לא היה מוכן לקבל את הצעת החייב בסך 255,000 ₪, בית המשפט הורה לחייב לשלם 250,000 ₪ לקופת המדינה תוך 45 יום כתנאי לסילוקו. השופטת לקחה בחשבון את נסיבותיו האישיות של החייב – גילו, משך ההליך ומצבו הבריאותי – והגיעה למסקנה כי הפטר על תנאי היה ראוי.