ת"א 38972-03-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לקביעת פיצויים בגין קרקע מופקעת בבעלות התובעים על ידי מדינת ישראל. ראשית, בית המשפט קבע כי יש להעריך את שווי הקרקע בעת ההפקעה לפי שווי השוק, וכי לא הוכח כיוון הפיתוח של היישוב בו נמצאת הקרקע, כפי שנטען על ידי התובעים. לפיכך, ציפיות הפיתוח לא נלקחו בחשבון בעת קביעת שווי הקרקע. שנית, בקביעת שווי הקרקע קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, לפיה אין להתחשב בתכנית מרטנס, שהייתה תכנית רעיונית, בעת קביעת הפיצויים בגין הפקעה, שכן היא הוכנה להיות תכנית הפקעה ומימושה לא הוכח. שלישית, בית המשפט קבע כי מטרת פיצויי ההפקעה היא להעמיד את בעל הקרקע המופקעת במצב בו היה מצוי אלמלא ההפקעה. לפיכך, במקרה זה, הפיצוי יחושב בהתאם להוראות פקודת הקרקעות, המדברת על הפסד דמי חכירה, ממועד תפיסת הקרקע ועד למועד התשלום בפועל. רביעית, בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה לפיה יש לקבוע את דמי החכירה בשיעור אחיד של 5%-6% משווי הקרקע, בהתאם לייעודה, וקבע כי אין לשנות את השיעור עם הריבית, מה גם שהמומחה הסביר את הקשר בין השניים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,794,225 ₪ כפיצוי בגין הפקעת חלקם במקרקעין, וכן את חלקם של התובעים בהוצאות המומחה ואגרות בית המשפט. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לעורכי הדין של התובעים שכר טרחת עורכי דין בסך 460,000 ₪.