ע"מ 521/02

תקציר

זהו פסק הדין בדיון בערעור מס בישראל בעניינם של שלושה מערערים: מבני שביט, בעליה מר שביט, ושאב, חברה נוספת בבעלות מר שביט. המשיב הוא פקיד השומה. השופטת פותחת בדחיית טענותיו של מר שביט בדבר חוקיות השומות, וקובעת כי האופן שבו נערכו אינו מצדיק את ביטולן, וכי זהות בעלי התפקידים המעורבים אינה מהווה פגם משפטי. בסוגיית דמי הניהול פסק השופט לטובת המערערים בין השאר. מבני שביט ושב"ב טענו כי דמי הניהול ששולמו ביניהם נקבעו באופן אובייקטיבי. השופט הורה לקבוע את שכר הטרחה על 2.4% מהמחזור השנתי של בנייני שביט לשנים נשוא הערעור. באשר לתביעת העבודה הממושכת של מבני שביט ושב, מצדד השופט במערערים וטוען כי לא הוכחה טענת המשיב כי משך העבודה עלה על שנה. כתוצאה מכך, מבני שביט ושב"ב אינם מחויבים לדווח על רווחי ביניים. עוד טען מר שביט כי המשיב סירב להכיר בסכום ששילמה לו שבת כפיצוי בגין נפגעים בתאונת דרכים כפטור ממס, ולא הכיר בסכום זה כהוצאה בגין שבת. השופט פוסק כי שביט זכאי לפיצוי החל מיום שבת, ומורה לאחרון להכיר בסכום זה כהוצאה הניתנת לניכוי. השופט דוחה את טענתו של מר שביט בעניין פרויקט הארץ הבודדת, וקובע כי הוא לא הצליח להוכיח כי עלויות בניית ביתו הפרטי היו שונות מהערכת המשיב. בהתייחס ליתרת החברות הקשורות, קובע השופט כי החוב שחב שביט לגדליה, חברה אחרת שבבעלותו, נחשב בצדק על ידי המשיב כהכנסה חייבת במס. עם זאת, השופטת פסקה לטובתו של מר שביט בסוגיית יתרת האשראי ויתרת העודפים, וקבעה כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות לכך שמר שביט משך סכומים אלה. השופט דוחה גם את טענת שבת בנוגע למלאי הבסיסי, ולא מוצא ראיות התומכות בה. באשר לדיווחי המתקן, פסק השופט לטובת המשיב וקבע כי שבת לא סיפקה הצדקה מספקת לתיקון דוחותיה, וכי הדוחות הראשוניים שיקפו נאמנה את ההכנסות הצפויות. לבסוף, השופט פוסק לטובת שבת ומר שביט בסוגיית ייחוס ההוצאות, וקובע כי המשיב סירב לבחון את החישובים המתוקנים של החברה ללא הצדקה. מאחר שהמערערים הצליחו באופן חלקי בלבד בתביעותיהם, השופט מחליט כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.