ע"פ 322/95

תקציר

הכרעת הדין נוגעת למר חנניה איזנקוט, שהיה מנהל חברת האחים איזנקוט בע"מ והורשע באי העברת מסים שנוכו מעובדיו לאוצר המדינה. הסכום המדובר, משנת 1989, עומד על כ-900 אלף שקל (שווה ערך לכ-4.5 מיליון שקל כיום), ואיזנקוט ביצע כ-59 עבירות כאלה. בית משפט קמא הדגיש את חומרת אי העברת הכספים והטיל על איזנקוט קנס בסך 200 אלף שקל ו-12 חודשי מאסר על תנאי לצד תנאים נוספים. השופט שקל את נסיבותיו האישיות של איזנקוט, לרבות מצבו הבריאותי ושל אשתו, וכן את קשייו הכלכליים ואת ההשפעה על משפחתו. המדינה ערערה על החמרת העונש, ואילו איזנקוט ערער על חומרת העונש. ערכאת הערעור, אף שהכירה בצורך בהרתעה בעבירות מס, הביאה בחשבון גם את נפילתו של איזנקוט מן החסד ואת ההשפעה על משפחתו. בית המשפט קבע כי העונש הראשוני סביר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של איזנקוט, אך הסכים עם המדינה כי היה צריך להטיל קנס. לפיכך קבע בית המשפט כי על איזנקוט לשלם קנס של 25 אלף שקל או לעמוד בפני שישה חודשי מאסר נוספים. יתר גזר הדין הראשוני נותר ללא שינוי, כולל תקופת המאסר, אותה יחל איזנקוט לרצות ב-23 בספטמבר 1995.