ת"א 23306-02-21

תקציר

השופטת קבעה כי יש לדחות את תביעתה של התובעת לסעד הצהרתי כנגד אחיותיה ונתבע נוסף, בדבר זכותה לרכוש את חלקו של אביה המנוח במקרקעין, בשל היעדר עילת תביעה. השופטת לא מצאה בסיס משפטי לתביעות התובע לפי חוק המקרקעין או חוק הירושה, שכן הנכס כבר חולק בין היורשים ונרשם על שמם, ולכן הסעיפים הרלוונטיים אינם ישימים. זאת ועוד, השופטת לא קיבלה את טענות התובעת בדבר מרמה ומרמה, שכן האחיות שהעבירו את מניותיהן לא טענו לכך, ולתובעת לא הייתה זכות במניותיהן. גם התביעה נגד הנתבע הנוסף, שרכש את המניות מהאחיות, נעדרת שחר, שכן הוא רכש את המניות בתום לב ועל סמך הרישום, ולתובע לא הייתה זכות קדימה. השופטת התייחסה גם לטענתה החדשה של התובעת בדבר הסכם בעל פה בין האחיות להשאיר את הבית בתוך המשפחה, וציינה כי מדובר בהרחבה של התביעה ואין לה בסיס משפטי ללא מסמך כתוב. בהיעדר זכות קדימה תקפה ומגבלות חוקיות כלשהן, היו הנתבעים חופשיים לבצע עסקאות הנוגעות לחלקם בנכס. לבסוף הורתה השופטת לתובע לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך 4,000 ₪.