ע"פ 458/14

תקציר

בעניינם של שני מערערים שערערו על הרשעתם בבית המשפט המחוזי בירושלים במעורבות באירוע ירי משנת 2010, השאלה המרכזית נסובה סביב זיהויים על ידי הקורבן, אליהו ליברטי, שנפצע. בתחילה חזר בו ליברטי מהאשמותיו בבית המשפט נגד המערערים, בטענה כי לחצים חיצוניים הובילו אותו להפליל אותם לשווא במשטרה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא את דברי המשטרה אמינים, למרות עדותו של ליברטי בבית המשפט, שכן הם סברו כי עדותו הושפעה מהפחדה. המערער מס' 1, שזוהה כיורה, קיבל עונש חמור יותר בשל ראיות מפלילות שונות, לרבות שינויים באליבי שלו ובשיחות האזנות סתר שהצביעו על ניסיונות להשפיע על עדים. עונשו של המערער מס' 2, נהג האופנוע לכאורה, נגזר באופן דומה, אם כי בית המשפט הפחית מעט את עונשו בערעור, מתוך הכרה בחלקו המופחת בכך שלא לחץ ישירות על ההדק, למרות תרומתו החשובה לביצוע האירוע ועברו הפלילי הקודם. הגנתם של המערערים, לרבות טענות בדבר פעולה מתוך הגנה עצמית כנגד התנהגותה האלימה של ליברטי, נדחו כחסרות תשתית עובדתית, וחומרת מעשיהם הוכרה כמחייבת ענישה משמעותית. ערכאת הערעור, תוך שהיא מאמצת ככלל את ממצאיו העובדתיים והערכות מהימנותו של בית המשפט המחוזי, התאימה את עונשו של המערער מס' 2 מארבע וחצי שנים לשלוש שנים ועשרה חודשים, דבר המשקף את ההבדלים הדקדקניים בתפקידיו ובעברו הפלילי.