בג"צ 751/89

תקציר

עיריית נצרת עילית הזמינה מכרזים לבניית בניין העירייה שלה. בהזמנה צוין כי יש לצרף ערבות בנקאית בשיעור של 5% משווי ההצעה, בתוקף לשלושה חודשים. העותר והמשיב מס' 2 השתתפו. הצעתה של העותרת עמדה בתנאים הנדרשים, ואילו ערבותו של המשיב מס' 2 הייתה תקפה לחודש אחד בלבד. ועדת המכרזים ביקשה מהמשיבה מס' 2 להאריך את ערבותם, וכך עשו, ובסופו של דבר העניקה להם את המכרז משום שהצעתם הייתה הזולה ביותר. בעתירה נטען כי הצעתה של המשיבה מס' 2 אינה תואמת את תנאי המכרז, דבר הפוגע בשוויון המשתתפים ולפיכך אינה תקפה. בית המשפט הסכים וציין כי הפגם מהותי ולא פורמלי, וכי על ועדת המכרזים לפעול באופן סביר ביישום אמות המידה הנורמטיביות. מאחר שהפגם בערבות היה מהותי, לא ניתן היה לראות בו עניין טכני גרידא. בית המשפט פירש את הוראות המכרז באופן סביר, בקובעו כי תקופת שלושת החודשים החלה במועד סגירת המכרז. טענות המשיבים כי ניתן היה לממש את הערבות, וכי גם בהצעת העותרת נפל פגם, נדחו. בית המשפט הדגיש כי פגמים מהותיים אינם מתוקנים בסכום המדובר, וכי ועדת המכרזים לא יכלה להחליט על מהות הליקוי. מאחר שהצעתה של העותרת עמדה בתנאים, ובהצעתה של המשיבה מס' 2 נפל פגם מהותי, ביטל בית המשפט את החלטת הוועדה להעניק את המכרז למשיבה מס' 2 וקבע כי יש לתת לעותרת את העבודה. כל משיב חויב לשלם לעותר הוצאות בסך 2,000 ₪.