מ"ת 40687-11-24

תקציר

השופט קבע כי יש די ראיות נגד שני הנאשמים כדי להצדיק את מעצרם עד תום ההליכים. באשר לטענות שהעלו הנאשמים, ציין השופט כי לא עלה בידם לשלול את קיומן של ראיות לכאורה, ועל כן יש לדון בטענות אלה במשפט העיקרי. השופט בחן את טענות הנאשמים ומצא אותן לא משכנעות. ראשית, השופט שקל את טענת הנאשמים כי החיפוש בחדרם היה בלתי חוקי משום שהתנהל ללא שני עדים וללא מתורגמן, והגיע למסקנה כי הנאשמים ויתרו על זכותם לעדים, וכל פגם בהליך החיפוש אינו מצדיק את פסילת תוצאות החיפוש בשלב זה. שנית, השופט התייחס לסוגיית הראיות לכאורה בעניינו של הנאשם השני, וקבע כי הסמים שנמצאו בחדרם המשותף של הנאשמים יוצרים חזקת חזקה משותפת, אותה לא הצליח הנאשם להפריך בשלב זה. שלישית, השופט דן בטענת הנחיצות שהעלה הנאשם הראשון, אשר הנאשם לא הצליח לבסס אותה באופן מהימן, במיוחד נוכח אופייה המתפתח של עדותו. השופט דחה גם את הטענה כי אישום ההחזקה נגד הנאשם הראשון לא צריך לעמוד, שכן החפץ שנמצא ברשותו לא יכול להיות מוכח כקטלני. השופט קבע כי דבריו של הנאשם עצמו מצביעים על מודעותו לקטלניות הפוטנציאלית של החפץ. לבסוף, השופט שקל את טענת הנאשמים לאכיפה בררנית, וקבע כי בעוד שנראה כי החקירה בנוגע לשותפים הפוטנציאליים שהוזכרו על ידי הנאשמים הוזנחה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. השופט עודד את התביעה לחקור כיוונים אלה למען ההגינות ואמון הציבור, אך סבר כי יש להתייחס לטענות הנאשמים במשפט העיקרי. ככלל, השופט קבע כי קיימת עילה סטטוטורית לעצור את שני הנאשמים בשל אופי עבירות הסמים והסיכון שיחמקו ממשפט, ובהיעדר חלופה משכנעת הורה על מעצרם עד תום ההליכים.