ה"פ 55005-02-11

תקציר

המבקשים, שרכשו ממר חקיה לפני 50 שנה מפעל בלוקים היושב על חלקת אדמה, ביקשו להירשם כחוכרים של הקרקע. לטענתם, הכוונה מאחורי הרכישה הייתה להעביר את זכויותיו של מר חכיה בקרקע. עם זאת, מהראיות עולה כי למר חקיה לא היו זכויות במקרקעין ולכן לא יכול היה להעביר אותן למבקשים. עוד טענו המבקשים, כי החזקתם ארוכת השנים בקרקע, יחד עם התכתובות והבקשות שהוגשו לתל מונד ולמנהל האזרחי להחכיר את הקרקע, מזכים אותם ברישום כחוכרים. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט פסיקה שאין בה זכויות במקרקעין וכי החובה לרשום זכויות כאלה היא קפדנית. כמו כן, נדחתה גם טענת המבקשים בדבר הבטחה שלטונית של תל מונד להחכיר להם את הקרקע. בית המשפט ציין כי לתל מונד אין זכויות בקרקע ולכן אינה יכולה להבטיח הבטחה כזו, ולא הוצגו ראיות ברורות להבטחה כזו. עוד טענו המבקשים, כי הקרקע יועדה לשימוש מסחרי בשנת 1963 וכי תל מונד יכולה להחכיר להם אותה. עם זאת, המינהל טען כי הקרקע מיועדת לשימוש ציבורי. בית המשפט הסכים עם המינהל, וציין כי הראיות תומכות בייעוד הציבורי וכי טענות המבקשים לייעוד מסחרי לא הוכחו. מכיוון שייעודה הנוכחי של הקרקע הוא ציבורי, החכרתה למבקשים לשימוש מסחרי תהיה בלתי חוקית. בנוסף, טענת המבקשים להפליה ביחס לחלקת קרקע אחרת שחכרו מהמינהל נדחתה אף היא בשל נסיבות שונות. הבקשה נדחתה, שכן המבקשים לא הציגו כל טיעונים או ראיות תקפים לתמיכה בתביעתם לקרקע. לפיכך חויבו בשני המשיבים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.