עב"ל 190/99

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעתו של מערער לקצבת זקנה, על יסוד הקביעה כי לא היה תושב ישראל בתקופה הרלוונטית, כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי. המערער התגורר בעיקר בארה"ב בין השנים 1985-1996 בעת שביקר מעת לעת בישראל, בטענה כי שהותו הממושכת בחו"ל היא זמנית ובשל קשרי משפחה, והוא עדיין רואה עצמו תושב ישראל. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי קביעת התושבות מתבססת על מקום ריכוז חייו של אדם, שנקבע כי הוא נמצא בארה"ב למרות שהותו המזדמנת בישראל והחזקת רכושו שם. טענותיה המשפטיות של המערערת, לרבות טענותיה כי שלילת הקצבה פוגעת בזכות הקניין ובחופש התנועה, תוך הפעלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נדחו מאחר שחוק הביטוח הלאומי קודם לחוק היסוד ואינו כפוף להוראותיו. בית המשפט אישר כי הקצבאות ממערכת הביטוח הלאומי אינן קשורות באופן אינהרנטי לדמי האבטלה אלא תלויות במעמד התושבות. המערער כבר חזר לקבל את קצבתו לאחר שחזר לישראל לצמיתות בשנת 1996. חרף הצעה לפשרה שנדחתה על ידי המערער, הערעור נדחה בסופו של דבר ללא הוצאות, דבר המשקף עמדה איתנה ביחס לקריטריונים של תושבות בדיני הביטוח הלאומי.