ת"א 219/98

תקציר

התובע, יוסף מאמו, נפצע קשה בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.5.97, בעת שנהג ברכב פורד טרנזיט שהיה מבוטח על ידי הנתבעת. התאונה התרחשה כאשר רכב אחר נכנס לנתיב נסיעתו של התובע, ואילץ את רכבו להתנגש בסמיטריילר בתמרור עצור. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משברים פתוחים בשתי רגליו ונאלץ לעבור קטיעות מעל הברך עקב סיבוכים. התובע אושפז במשך מספר חודשים ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע את נכות התובע בשיעור של 100%. בית המשפט מינה מומחה רפואי, פרופ' זאב גרוסווסר, אשר העריך את צרכי השיקום של התובע. פרופ' גרוסווסר הגיע למסקנה כי התובע נזקק לסיוע של אדם אחר במשך 24 שעות ביממה והמליץ על התאמות לדיור ולרכב שלו לצורך נגישות לנכים. עוד ציין המומחה כי התובע נזקק מדי פעם לחיתולים שכן לא תמיד יכול היה להגיע לשירותים בזמן. התובע, שהיה עצמאי לפני התאונה, תבע פיצויים בגין אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, נזק לא ממוני, אובדן זכויות סוציאליות, התאמות בדיור, הוצאות כביסה וייבוש מוגדלות, הוצאות מיזוג אוויר, עלויות ניידות, תרופות, הסעות אמבולנס והוצאות מוגדלות אחרות עקב נכותו. הנתבעת טענה כי יש לחשב את נזקיו של התובע בהתחשב בתוחלת חייו ובעובדה שהתאונה הייתה גם תאונת עבודה. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לסתור את חוות דעתו של המומחה הרפואי לגבי תוחלת החיים של התובע, ולכן הפיצויים יחושבו על בסיס תוחלת חיים של כ-80 שנה. באשר לתפקודו ושיקומו של התובע, קיבל בית המשפט את קביעת המומחה כי התובע נזקק לסיוע 24 שעות ביממה, אשר יכול לבוא לידי ביטוי כסיוע פיזי בפועל בחלק משעות היום והשגחה על השאר. בגין טיפולים סיעודיים קודמים פסק בית המשפט לתובע 56,373 ₪ עבור התקופה משחרורו מבית החולים ועד יולי 1999, אז הפסיק להעסיק מטפלים זרים. בנוסף, פסק בית המשפט 400,000 ₪ עבור הסיוע שהעניקו ילדיו של התובע מעבר לטיפול הסיעודי שקיבל. לגבי טיפול סיעודי עתידי קבע בית המשפט סכום של 12,000 ₪ לחודש, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של התובע ובצורך הן בעזרה והן בהשגחה בפועל. הנזק הלא ממוני נקבע על סך של 196,723 ₪, בהתחשב בנכות הצמיתה של התובעת ובתקופת אשפוזה. באשר לאובדן הכנסות העבר, קיבל בית המשפט את ראיות התובע בדבר הכנסותיו וחישב את ההפסד על סמך שומות מס הכנסה לשנת 1996, ומצא אותן אובייקטיביות ומהימנות. הפסד ההכנסה בעבר נקבע על 938,695 שקל. בגין אובדן הכנסה עתידי קבע בית המשפט כי התובע יכול היה להמשיך לעבוד עד גיל 70, ובכך פסק 385,359 ₪. לתובע נפסקו 112,560 ₪ בגין אובדן זכויות סוציאליות, וכן 305,900 ₪ בגין התאמות דיור ו-66,533 ₪ בגין הפרשי שכר דירה. הוצאות הכביסה הגדלות פוצו ב-5,394 ש"ח לעבר וב-8,001 ש"ח לעתיד. בית המשפט פסק 25,000 ₪ עבור הוצאות מיזוג אוויר, ו-250,000 ₪ עבור הוצאות ניידות, בהתחשב בשימוש הקיים של התובע ברכב. עבור תרופות, העברות אמבולנס והוצאות מוגדלות, נפסקו לתובע 15,000 ₪, 20,000 ₪ ו-15,000 ₪ בהתאמה. עלות הקלנועית של התובעת ותחזוקתה פוצתה ב-36,000 ₪. לאחר שקלול ניכויים שונים, לרבות תשלומים שקיבל התובע בגין פירוק השותפות ותשלומי המוסד לביטוח לאומי, חושב סכום הנזקים הכולל על סך של 1,376,010 ₪. לסכום זה נוספו שכר טרחת עורכי דין ושכר טרחה בגין שכר הטרחה, ובסך הכל 1,585,301 ₪. לאחר הפחתת תשלומים תכופים בסך 468,623 ₪, נקבע כי הסכום הסופי שחבה הנתבעת לתובע הוא 1,116,678 ₪. כמו כן חויב הנתבע לפצות את התובע באגרת בית משפט בסך 750 ₪ ולשאת בהוצאות חוות דעת מסוימות ואגרת עדים, כאשר כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא.