ס"ע 30738-04-12

תקציר

פסק דין זה דן בטענה שהעלתה מזכירה לשעבר, שטענה כי פוטרה שלא כדין על ידי מעסיקה. התובעת, אם חד הורית גרושה, טענה כי פוטרה בעת שהייתה בחופשת מחלה לצורך טיפול בבתה הפגועה, ללא שימוע ובשל מצבה ההורי. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת נטשה את עבודתה, או לחילופין, כי פוטרה מסיבות מהותיות שאינן קשורות למצבה ההורי, בעקבות שימוע שנערך לה. בית המשפט מצא כי התובעת אכן פוטרה, וכי היעדרותה עד ליום 21.12.2011 הייתה בהסכמת הנתבעת. עם זאת, היעדרותה של התובעת ביום 26.12.2011, לאחר חזרתה לעבודה, נמצאה בלתי מאושרת, שכן הנתבעת לא הסכימה, ואף לא ידעה, על המשך היעדרותה. עוד מצא בית הדין כי טענת התובעת כי פוטרה בעודה בחופשת מחלה, אינה נתמכת, שכן לא סיפקה את המסמכים הנדרשים, ואין כל ראיה לכך שהנתבעת ידעה שהיא מטפלת בבתה בעת פיטוריה. בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת פוטרה בגין אי התייצבות לעבודה ביום 26.12.02, לאחר שהונחתה על כך במפורש על ידי מעסיקתה. יתר הנימוקים שסיפק הנתבע לפיטורי התובע לא נחשבו אותנטיים. זאת ועוד, בית הדין מצא כי פיטוריה של התובעת לא נבעו ממעמדה ההורי, שכן לא היה כל קשר בין היותה הורה לבין פיטורים. השופטת קבעה כי פיטורי התובעת היו שלא כדין, שכן הם בוצעו באופן מיידי וללא שימוע. נמצא כי אופן פיטוריה של התובעת גרם לה לעוגמת נפש, ובגינו נפסקו לה פיצויים בסך 22,000 ₪. כמו כן הורה השופט לנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים מנוכים בסך 2,171 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. בסיכומו של דבר, קיבל השופט את תביעת התובע בחלקה, והורה לנתבעת לפצות את התובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.