רע"א 3680/00

תקציר

במקרה שבין אהרן גמליאלי לבין האגודה השיתופית מגשימים, ביקש המבקש הכרה כחבר בקואופרטיב ותבע זכויות ירושה במשק מס' 48. לאחר הליכים משפטיים שונים, כולל בוררות של קריצ'מן שאישרה את חברותו של גמליאלי מאז 1962, התעוררה מחלוקת לאחר מכירת החווה ב-1 בפברואר 1995. גמליאלי טענה להקצאה חלופית מהקואופרטיב, מה שהוביל לבוררות נוספת בניהולו של עו"ד פז. למרות התנגדות הקואופרטיב, פסק פז לטובת גמליאלי, והכיר בו כחבר הזכאי לחלקה דומה. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסל את פסק דינו של פז, בנימוק שהוא חרג מסמכותו, לא איפשר הצגת טיעונים נאותה והסתמך על ידע אישי. בית המשפט הדגיש כי על הבוררות לדבוק בהתחייבויות הקואופרטיב ולא בעקרונות קואופרטיב כלליים. גמליאלי ערערה על החלטה זו. פסק הדין ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך מתן עדיפות להתערבות שיפוטית מינימלית בבוררות, שמטרתה לאפשר הליך הוגן ויעיל מחוץ להתדיינות המשפטית המסורתית. בהדגישו כי בוררות יכולה לפתור סכסוכים המבוססים יותר על צדק והגינות מאשר על חוק נוקשה, החזיר הערעור את פסק הבוררות של פז. פסק הדין הדגיש את תפקידה של הבוררות כחלופה להליכים בבית המשפט, תוך הדגשת האיזון הדרוש בין הליכי בוררות הוגנים לבין כיבוד אוטונומיית הבורר, והדגיש את חשיבותה ביישוב סכסוכים בתוך אגודות שיתופיות.