ע"א 3450/20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת עבודה שאירעה ביום 8.3.2011 וגרמה למשיב, יליד 1991, לסבול מתסמונת כאב אזורי מורכב. הערעור והערעור שכנגד נסובים סביב הפיצויים שנפסקו למשיב בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בפרט בגין נכות תפקודית, כושר השתכרות וסיוע של צדדים שלישיים. בית משפט קמא הכיר בנכות הצמיתה המשמעותית של המשיב, בעיקר כאבים כרוניים, והכיר במהימנות טענותיו. על סמך הראיות הרפואיות קבע בית המשפט נכות רפואית משוקללת של 57.5%, כאשר 50% מיוחסים לבעיות אורתופדיות/כאב ו-15% לבריאות הנפש. בית המשפט העריך את נכותו התפקודית של המשיב בשיעור של 75% ואת הניכוי מכושר ההשתכרות בשיעור של 85%, מה שהוביל לפסיקה כספית משמעותית. המערערים ערערו על הערכת בית המשפט בדבר נכות תפקודית וכושר השתכרות, וטענו כי בעדויותיהם של המשיב ואמו היו סתירות ובכך הטילו ספק במהימנותן. עם זאת, השופט דחה טענות אלה, ומצא את הסתירות מינוריות ואת הראיות התומכות בטענות המשיב. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו של בית משפט קמא בקביעת נכות תפקודית וכושר השתכרות, ובמקרה זה החלטתו של בית משפט קמא התבססה על אמונה בעדותו של המשיב. לפיכך סירבה השופטת להתערב בקביעת היבטים אלה. באשר לסיוע של צדדים שלישיים, השופטת מצאה את הפיצוי שנפסק מופרז והפחית את הסכום החודשי מ-5,082 שקל ל-3,500 שקל לעתיד, מה שהביא להפחתה כוללת של 500,000 ₪. החלטה זו התקבלה למרות שבית המשפט קיבל את עדותו של המשיב בדבר עצמאותו התפקודית. משכך, התקבל הערעור בחלקו, והביא להפחתה של 500,000 ₪ מהפיצוי שנפסק למשיב. הערעור שכנגד נדחה, והמשיב קיבל את יתרת הסכום, ללא צו להוצאות בבית הדין לערעורים בשל נסיבותיו האישיות של המשיב. השופט י' עמית נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים י' וא' שטיין.