בש"פ 196/97

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על שחרורו של נאשם ממעצר עד תום משפטו. המערער טען כי חלפו למעלה מ-60 יום מאז מעצרו ומשפטו לא החל, ועל כן יש לשחררו לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט בחן את האירועים שקדמו לערעור, שכללו מספר מחדלים ודחיות בערכאות הנמוכות, ובסופו של דבר פסק לטובת המערער. בפסק הדין נקבע כי המשפט אכן החל ביום 7.1.97 ולא לפני מועד זה, ועל כן יש לשחרר את המערער ממעצר בשל חלוף מגבלת 60 הימים. השופט הדגיש את חשיבות השמירה על זכויות הנאשם והבטחת הליך פלילי הוגן, תוך כיבוד הזכות לחירות. זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של סניגורו של המערער במהלך סדרת הדיונים, וטען כי עורך הדין כשל במילוי תפקידו כקצין בית המשפט. מעשיו של עורך הדין, או היעדרם, נתפסו כמפריעים ומנוגדים לעיקרון של סיוע לבית המשפט בעשיית צדק. למרות פסק הדין לטובת שחרורו של המערער, קבע בית המשפט כי המדינה יכולה כעת לבקש את מעצרו של המערער עד תום ההליכים.