ע"פ 5207/07

תקציר

המערער בתיק זה הורשע בחטיפה לשם סחיטה ובקשירת קשר לביצוע עבירה, אך זוכה מאשמת רצח תוך ביצוע עבירה נוספת מחמת ספק. בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עליו 14 שנות מאסר. המערער ערער על גזר דין זה, וטען כי בית המשפט המחוזי זיכה אותו שלא לצורך במות הקורבן וכי גזר הדין חמור יתר על המידה. המשיב טען מנגד, כי בית המשפט המחוזי נתן משקל ראוי למכלול נסיבות המקרה, וכי העונש הולם. השופט י' דנציגר מבית המשפט העליון קבע כי גישתו של בית המשפט המחוזי לגזירת הדין פגומה. בית המשפט אמנם הכיר בכך שאינו יכול להטיל על המערער את האחריות למותה של הקורבן, אך בכל זאת שקל את ההשלכות האפשריות של החטיפה כגורם מחמיר. הדבר העמיד את המערער בעמדת נחיתות המנוגדת לעקרון חזקת החפות. השופט דנציגר הגיע למסקנה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי חמור יתר על המידה וכי עונש של 10 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצר, הולם יותר. הדבר היה מוצדק בשל חומרתם הרבה של מעשיו של המערער, הצורך בעונש מרתיע, נסיבותיו הספציפיות של המקרה ונסבותיו האישיות של המערער. לפיכך התקבל הערעור, ועונשו של המערער הופחת ל-10 שנים.