ע"פ 4406/19

תקציר

בהכרעת הדין קיבל בית המשפט את ערעור המדינה ודחה את ערעורי המשיבים על גזר הדין בתיק של שימוש בנשק חם במהלך סכסוך משפחתי. בית המשפט הדגיש כי בדרך כלל, ערכאת ערעור נמנעת מלשנות עונשים אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה או טעות בולטת. עם זאת, בשל השימוש הגובר בכלי נשק ליישוב סכסוכים, שהביא למספר רב של פצועים והרוגים, ראה בית המשפט צורך בגישה ענישה מחמירה יותר. במקרה זה עסקו שלושה משיבים שהשתמשו בנשק חם ופצעו אב ובנו, במהלך ניסיון ליישב סכסוך משפחתי. על החלטת בית המשפט המחוזי להקל בעונשים על בסיס הסכם "סולחה" נמתחה ביקורת, שכן הסכמים כאלה הם פיוס לא פורמלי שאינו מחייב משפטית או מעיד על חרטה אמיתית מצד המבצעים. ערכאת הערעור מצאה את העונשים מקלים מדי, נוכח חומרת העבירה ואי מסירת נשקם על ידי המשיבים, דבר המרמז על סיכון מתמשך לשלום הציבור. לפיכך הוחמרו העונשים: על המשיב מס' 1 נגזרו 5 שנות מאסר, על מס' 2 עד 6 שנים ועל מס' 3 עד 3.5 שנות מאסר. פסק הדין מדגיש את האינטרס הציבורי בריסון החזקת נשק בלתי חוקי ואלימות, תוך הדגשת העונשים החקיקתיים בגין עבירות מסוג זה. השופט מזוז הסכים עם הצורך בהחמרת הענישה, והשופט שטיין תמך בעמדות אלה, והדגיש את תפקידם של בתי המשפט בהרתעת פשיעה אלימה באמצעות צעדים משפטיים נחרצים.