ב"ל 33664-01-21

תקציר

המבקשת, הגב' א.ז., הגישה בקשה לסעד זמני מהמוסד לביטוח לאומי (המשיב) על מנת למנוע מהם לנכות מקצבת הנכות שלה את גמלת היתומים שהיא מקבלת מקופת המבטחת הוותיקה, מבטחים. המבקש טען כי הניכוי הוא שרירותי ואינו במסגרת החוק, שכן גמלת היתום אינה הכנסה ישירה ואין להתייחס אליה ככזו. עוד טענה כי הניכוי יותיר אותה ואת ילדיה ללא אמצעי קיום וכי הנזק שייגרם לה יהיה בלתי הפיך. עם זאת, בית המשפט מצא כי היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה, במיוחד בכל הנוגע לקבלת גמלת היתום ומצבה הכלכלי. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקשת נמנעה מלגלות מידע חיוני ופעלה בחוסר תום לב, וכי בקשתה ביקשה למעשה לשנות את המצב הקיים ולא להותירו על כנו. משכך, דחה בית המשפט את בקשתה לסעד זמני, תוך שהוא מדגיש כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעתה יכול להיקבע בהליך העיקרי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ניכוי גמלת היתום מקצבת הנכות על ידי המשיב עולה בקנה אחד עם פרשנויות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה למונח "הכנסה", שכללו תשלומים דומים לאלה של המבקשת. החלטת בית המשפט הושפעה גם ממאזן הנוחות, אשר מצא לטובת המשיב. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.