סע"ש 24689-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בזכויותיו של פועל אריתריאי שהועסק כפועל בניין על ידי הנתבעים. התובע עבד באתר בנייה בהרצליה במשך כ-11 חודשים. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לזהות המעביד, שכן התובע ראה בכל הנתבעים אחראים להעסקתו, בעוד שהם טענו כי הם אינם מעסיקיו, או לפחות לא במשותף. בית המשפט החליט כי הנתבעים 1 ו-2 אכן היו מעסיקים משותפים של התובעת. מחלוקת נוספת נסבה על תקופת העסקתו של התובע, כאשר הנתבעים טענו כי הוא עבד אצלם חמישה חודשים בלבד. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובע כי עבד מנובמבר 2017 עד נובמבר 2018, למעט הפסקה של מספר ימים בדצמבר 2018 עקב פציעה. עוד נטען, כי לא נמסרו לתובע ההודעות הנדרשות, לרבות הודעה על תנאי עבודה, וכי בתלושי השכר שלו נפגמו, דבר המזכה אותו בפיצויים מסוימים. בית המשפט קיבל את גרסת התובע וחישב את הפיצוי בהתאם. הצדדים חלוקים גם באשר להיקף שעות העבודה של התובע ולזכאותו לגמול שעות נוספות. בית הדין החליט כי התובע עבד במשרה מלאה ובשעות נוספות וחישב את זכאותו לגמול שעות נוספות, שהסתכמו בסך 7,682 ₪. עוד טען התובע כי פוטר ללא הודעה מוקדמת או שימוע, בעוד הנתבעים טענו כי נטש את עבודתו. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי התובע לא פוטר, ולכן הוא לא נדרש לתת הודעה מוקדמת. טענות אחרות נגעו לזכאותו של התובע לפדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה ודמי פיקדון, שרובן התקבלו על ידי בית הדין, למרות ניכויים מסוימים בשל תקופת העסקתו הקצרה של התובע מזו שנטענה במקור. ככלל, תביעות התובע התקבלו ברובן, והנתבעים 1 ו-2 חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לו סכומים שונים, ביניהם 11,130 ₪ כפיצוי במקום פיקדון, 2,240 ₪ כדמי חגים, 7,682 ₪ כגמול שעות נוספות, 1,000 ₪ בגין תלושים שלא כדין, 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה כדין, 3,220 ₪ בגין פדיון חופשה. ו-5,000 ₪ הוצאות משפט, והכל בהפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין.