ה"פ 691/91

תקציר

המחלוקת בין אמישראגז לדלק נסובה סביב חוק ניירות ערך וחובתה של דלק לצרף את הדוחות הכספיים של אמישראגז לשלה. אמישראגז היא חברה פרטית המהווה שלוחה של 30% מהתאגיד הציבורי דלק מאז שנת 1959. על פי החוק, דלק מחויבת לצרף את הדוחות של אמישרגז אם הם "מהותיים" לעסקיה. בעבר קיבלה דלק פטורים שנתיים מדרישה זו, אך לא ביקשה אותם בשנת 1990, כאשר הרווחים מאחזקותיה באמישרגז היוו אחוז משמעותי מסך רווחיה. אמישראגז טענה כי דוחותיה אינם "מהותיים" לעסקיה של דלק וכי היא אינה מחויבת לספקם לציבור, מה גם שרוב מתחרותיה הן חברות פרטיות שאינן מפרסמות דוחות כאלה. עוד נטען כי פרסום הדוחות יגרום לה נזק בלתי הפיך בחשיפת סודותיה המסחריים וכי לדלק אין יכולת לפרסמם פיזית או נורמטיבית. מנגד, דלק ורשות ניירות ערך סברו כי הדוחות אכן "מהותיים" וכי לציבור יש זכות לדעת מידע זה, מה גם שהוא לא נמסר בשנים קודמות. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי הדוחות אכן מהותיים, במיוחד נוכח השינוי המהותי בשיעור הרווחים מאמישראגז בשנת 1990. השופט הדגיש את עקרון בדיקת הנאותות בדיני ניירות ערך וקבע כי זכות הציבור למידע גוברת על האינטרסים הפרטיים של אמישראגז, מה גם שמשק הגז הוא שוק תחרותי. עם זאת, כדי להגן על האינטרסים של אמישראגז הורה בית המשפט לפרסם גרסה מקוצרת של הדו"ח הכספי, שאינה חושפת מידע רגיש, והשאיר לרשות ניירות ערך לקבוע את תוכנו של דוח זה. לבסוף, קבעה השופטת כי לדלק יכולת נורמטיבית לפרסם את הדו"חות וכי לא ניתן להשתמש בשינויי חקיקה כטיעון נגד פרסומם.