ע"א 2935/18

תקציר

המבקשים ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין הכספי בסך של כ-3 מיליון שקל עד להגשת ערעורם, אך בקשתם נדחתה. ההחלטה התקבלה על בסיס שני נימוקים עיקריים. ראשית, המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש לעיכוב ביצוע. הם לא הצליחו להוכיח כי לערעור יש סיכויי הצלחה גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. שנית, התנהלותם הפרוצדורלית של המבקשים לא הייתה תקינה. הם הגישו במקביל בקשות לעיכוב ביצוע בבתי משפט שונים, מה שיצר בלבול בשאלה לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בבקשותיהם. אסטרטגיה בלתי הולמת זו, שמטרתה להשיג יתרון פרוצדורלי, הצדיקה את דחיית בקשתם. היה על המבקשים להפנות את בקשותיהם לבית המשפט המתאים ולברר את זהות בית המשפט האחראי לשמיעת ערעורם. בנוסף, היה עליהם לכלול את כל ההחלטות הרלוונטיות בבקשתם במקום להגיש בקשות נפרדות להחלטות שונות. מטעמים אלה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.