בש"פ 6494/23

תקציר

הערעור התמקד בהחלטתו השלישית של בית המשפט המחוזי, המחילה את הלכת סוויסה על עניינו של המערער. עיקרו של ערעור זה היה הערכתו של בית המשפט לגבי שני תנאים: הסיכוי להצלחת הטיפול והאם החלופה יכולה להקל על עילות מעצר כמו מסוכנות. במקור, המערער לא החל טיפול לפני מעצרו, פסילה עיקרית על פי הלכת סוויסה. עם זאת, המערערת ביקשה להיכלל במקרים חריגים שנבחנו בתנאים שנותרו. למרות ששירות המבחן לא קבע במפורש סיכויי הצלחה גבוהים בטיפול, הוא ציין את המוטיבציה של המערער ואת התמיכה המשפחתית, מה שהוביל להמלצה על שחרור לחלופה טיפולית. בית משפט קמא מצא תנאים אלה בלתי מתקיימים, והורה על מעצר עד למשפט. עם זאת, בערר נקבע כי החלטה זו שגויה, תוך הכרה בגורמים תומכים עליהם הצביע שירות המבחן, וכי המתקן המוצע, על אף שאינו "הרמטי", עומד בקריטריון של הפחתת סיכוני המעצר. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא מציע את שחרורו של המערער למוסד טיפולי סגור וחופשה קצרה לאירועים משפחתיים משמעותיים. הכרעת הדין מדגישה את האופי החריג הנדרש לשחרור במקרים כאלה, במיוחד נוכח סעיפי האישום החמורים של המערער והרשעותיו הקודמות, אך מכירה בנסיבות המצדיקות שיקול נדיר זה.