ע"א 8277-12-16

תקציר

הערעור והערעור שכנגד הם ביחס למחלוקת על חוזה לפיתוח תוכנה. המשיבה, חברת תוכנה, טענה כי המערערת שילמה באופן חלקי בלבד עבור העבודה שהושלמה, ואילו המערערת טענה כי המשיבה לא עמדה בדרישות החוזה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב באופן חלקי, ופסק להם תשלומים נוספים בסך 38,250 ₪, לצד הוצאות משפט בסך 18,500 ₪. שני הצדדים ערערו על ההחלטה. המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על התשלום הנוסף על סמך חוות דעתו של המומחה, שכן הם חלקו על כך שהעבודה בוצעה, והתוכנה מעולם לא סופקה. כן ביקשו פיצוי בגין הפסדיהם וביקשו לדחות את תביעתה הנגדית של המשיב. בערעורו הנגדי של המשיב נטען כי בית משפט קמא טעה באימוץ חוות דעתו של המומחה, שהייתה פגומה, וכי המערערת הפריעה לקיום החוזה. הם גם חלקו על דחיית התביעה שכנגד וביקשו אחריות אישית למנהלי המערערת. לאחר ששקלה את הטענות והראיות, לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין העבודה הנוספת והוצאות המשפט. בית המשפט דחה גם את תביעת המערערת להפסדים כבלתי מוכחת, ואישר את דחיית התביעה שכנגד, תוך שהוא מסכים שמדובר בחוזה בר חלוקה. זאת ועוד, בית המשפט סירב להתערב בכך שבית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה, מה גם שהמומחה מונה בהסכמת שני הצדדים. גם הערעור שכנגד נדחה, שכן בית המשפט לא ראה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעות העובדתיות. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והפיקדונות היו אמורים להיות מוחזרים לעורכי הדין של כל צד. החלטת בית משפט קמא התקבלה, וערכאת הערעור קבעה כי כל צד נושא בהוצאותיו.