ע"א 4999/06

תקציר

בערעור שלפנינו סקר בית המשפט פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שהעדיף במידה רבה את מחצבות כפר גלעדי ואת מר עוזי בר צור, אשר ביקשו להשיב אגרות ותמלוגים ששולמו בגין חציבה בשטחים שלא הוכרזו כרכוש ממשלתי על ידי הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביהודה ושומרון. האפוטרופוס, שפעל מכוח צווים צבאיים משנת 1967, ניהל נכסים אלה לאחר מלחמת ששת הימים. מחלוקות התעוררו כאשר גילו המשיבים כי חלקים מאדמות המחצבה שלהם אינם נכללים בהצהרות הממשלה, מה שעורר את דרישתם להחזר תשלומים בלתי מורשים. למרות הסכמות מקדמיות והסדר פרוצדורלי של בחינה חוזרת על ידי ועדה מיוחדת, נמשכו חילוקי הדעות, ובית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים וקבע כי 40 דונם מהמחצבה אינם שייכים למדינה. עם זאת, בערעור מצא בית המשפט העליון כי בית המשפט קמא לא יישם כראוי את הדין המהותי הנוגע לזכויות במקרקעין מכוח חוק הקרקעות העות'מאני, המסדיר את השימוש והבעלות באדמות מירי (אדמות המדינה). ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי המשיבים לא הוכיחו די הצורך כי המקרקעין הנדונים אינם רכוש המדינה, וכתוצאה מכך בוטלה החלטת הערכאה הנמוכה יותר. זאת ועוד, ערכאת הערעור מתחה ביקורת על שיטות האומדן בהן השתמש בית המשפט המחוזי לקביעת שטחי קרקע, והדגישה כי ניתן היה להציג ראיות מדויקות. לאור ממצאים אלה, פסק הדין הראשוני נדחה, ללא הוצאות נוספות, תוך הכרה באופיו המורכב של התיק ובחסרונות הפרוצדורליים של הצדדים.