עת"מ 34294-02-11

תקציר

פסק הדין דן בהליכים הנוגעים למבקשי מקלט בישראל ובתיקון האחרון שלכאורה מקשה עליהם לקבל מקלט. התיקון, המכונה הנוהל החדש, הוא מיום 2.1.2011, והעותרים טוענים כי הוא בלתי סביר ובלתי מידתי ואין להחילו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני מועד פרסומו. עם זאת, בית המשפט סבור כי הנוהל החדש מהווה מענה סביר למספר הגבוה של בקשות סרק ומטרתו לסנן מקרי מצוקה אמיתיים מאלו המנצלים לרעה את ההליך. השופטת מדגישה כי על בית המשפט לבחון היטב כל מקרה ומקרה כדי לקבוע האם נשקפת סכנה ממשית לחייו של המבקש ועל כן ראוי להתערבותו של בית המשפט. הוא משרטט ארבע קטגוריות לבקשות: (א) עתירות ריקות מן הכלל שיש לדחותן, (ב) עתירות שהן מהותיות ומצביעות על סכנה לחיי העותר, שבהן יש ליתן צו ביניים, (ג) עתירות שבהן בית המשפט ידון לגופה של הבקשה ורשאי ליתן צו ביניים, ו-(ד) מקרים אחרים. עוד מציינת השופטת כי אל לו לבית המשפט ליתן צו מניעה המבוסס על טענות כלליות ומעורפלות בדבר מסוכנות, אלא לבחון את הראיות הקיימות, לרבות התנהגותו של המבקש והראיות החיצוניות הקיימות. במקרה הספציפי של אזרחית פיליפינית שנכנסה לישראל כעובדת זרה ולאחר מכן הגישה בקשה למקלט מדיני, קובעת השופטת כי עתירתה משתייכת לקטגוריה (א) ויש לדחות אותה משום שאין לה כל הצדקה. העותרת אינה חולקת על כך שהיא אינה נתונה בסכנה במולדתה ומבקשת רק להאריך את שהותה בישראל מטעמים כלכליים. זאת ועוד, טענתה כי מעולם לא הגישה בקשת מקלט עומדת בסתירה לראיות המשיב. השופטת מגיעה למסקנה כי אין סיבה לעכב את גירושה וכי יש לדחות את העתירה על הסף, ללא מתן שהות נוספת.