רע"א 4999/21

תקציר

בפסק דין זה, דחה בית משפט השלום את בקשת המבקש מאחר שהוגשה בשלב מאוחר מדי של ההליך, והן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי לא מצאו טעם בבקשת רשות הערעור. ערכאת הערעור הדגישה את יכולתה המוגבלת להתערב בשיקול דעתו הפרוצדורלי של בית משפט קמא, בפרט בכל הנוגע להליכי גילוי מסמכים, תוך שהיא מצטטת תקדימים ותקנות שונים. בית המשפט הסביר כי הליכי גילוי צריכים להסתיים לפני משפטים כדי להבטיח יעילות ותכליתיות, כפי שנקבע בתקנות 2018-19, המחייבות גילוי מסמכים אוטומטי לאחר כתבי טענות. המבקש, שניתנה לו הזדמנות מספקת להעלות בקשות גילוי קודם לכן, סתר את לוח הזמנים הזה, וטען כי הניח שצו יינתן לאחר קדם המשפט. למרות שהכיר בכך שלא כל התקנות לשנים 2019-2018 חלות על ההליכים הראשונים בבית משפט השלום, בית המשפט מצא כי הקפדה בזמן על הליכי גילוי חיונית להתקדמות התיק. יתר על כן, למבקש יש היסטוריה של הגשת ערעורים תכופים ודומים בנוגע לשכר טרחה, מה שמדגים דפוס של התנהגות משפטית על פני תיקים ובתי משפט מרובים. הדבר הוביל לתסכול מהמשך פנייתו של המבקש להליכים משפטיים בשל מחלוקות שכר טרחה, מה שגרם לבית המשפט להטיל הוצאות בסך 10,000 ₪ שישולמו לאוצר המדינה. בסיכומו של דבר, בית המשפט שב ואישר את דחיית הבקשה והפציר במבקש להימנע מהליכים משפטיים מיותרים, תוך ציון 21 ביולי 2021 כמועד פסק הדין הרשמי.