ת"א 67572-05-20

תקציר

המבקשים ביקשו לפסול את השופט היושב בעניינם מלדון בו, תוך שהם מצטטים החלטות פרוצדורליות שונות והערות של השופט שלדעתם מוכיחות משוא פנים. עם זאת, בית המשפט מצא כי חל שיהוי מופרז בהגשת בקשת הפסילה, שכן חלפה למעלה משנה בין הבקשה הראשונית של המבקשים לבין הבקשה הרשמית. בנוסף, הדגישה השופטת כי מבחן הפסילה דורש נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים, שלא היה קיים במקרה זה. השופטת בחנה ביסודיות את טענות המבקשים בנוגע להחלטות פרוצדורליות, הערות שלא לציטוט ותוכן ההחלטות שהתקבלו, ומצאה כי הן בלתי מבוססות ודומות לטענות הניתנות לערעור, שאינן מצדיקות פסילה. טענותיהם הנוספות של המבקשים בדבר מעורבות היועץ המשפטי לממשלה והבהרת החלטות מסוימות נדחו אף הן, שכן החלטות אלה לא הצביעו על דעה קדומה או חוות דעת סגורה מצד בית המשפט. עוד הדגישה השופטת כי רבות מבקשות המבקשים נענו, ואי הסכמתם להחלטות שהתקבלו אינה מקימה עילה לפסילה. בסופו של דבר, בקשת הפסילה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיב, שכן השופט לא מצא טעמים מיוחדים לוותר על הוצאות. למבקשים הזכות לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון בתוך 14 יום.