ע"ע 28243-12-10

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין המחוזי לטובת המשיב, ודחה את תביעת המערערת נגדם. המערערת טענה כי המשיב מנוע מלהעלות טענת התיישנות על תביעת העסקתו, בנימוק של גילוי מאוחר של העובדות המהוות את התביעה, שינויי נסיבות ואפליית עובדים שהיו צד להסכם קיבוצי. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער היה מודע לעובדות ולא ניסה לברר את זכויותיו קודם לכן, ומשכך, טענותיו בדבר תקופת ההתיישנות היו חסרות בסיס. זאת ועוד, בית הדין קבע כי יש לחשב את שכרו הקובע של המערער על בסיס השכר שהתקבל לאחר חתימת הסכם עבודה בשנת 2001, שכן לא היו נתונים זמינים לגבי התקופה בה שולם לו באמצעות תלושי תשלום. בית המשפט דחה גם את תביעתה של המערערת לקצבת ביגוד, שכן מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון ללא הוראה מפורשת, שהמערערת לא סיפקה. סיכומו של דבר, הסכים בית הדין לערעורים עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, בנוכחות נציג העובדים והמעסיקים.