עת"מ 26364-01-22

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט את תחולתו של חוק חופש המידע בנוגע לבקשה לסיכומי תקציב של התנועה לחופש המידע והעיתונאי שלמה טייטלבוים. החוק מבטיח את זכות הציבור לגישה למידע מהרשויות, החיוני לשקיפות, לאחריותיות דמוקרטית ולשיח ציבורי מושכל. "מסננים" שונים בחוק יכולים להגביל זכות זו, בעיקר כאשר גילוי כזה עלול לפגוע בתפקודן של רשויות ציבוריות, כרוך בעיצוב מדיניות שוטף, נוגע למשא ומתן עם גורמים חיצוניים או מכיל דיונים פנימיים. בית המשפט דחה את טענת המשיב כי סיכומי התקציב הם פנימיים וזמניים, ולכן פטורים מגילוי לפי סעיפים 9(ב)(1)-(4) לחוק. המשיב, אגף התקציבים, לא הצליח לבסס "ודאות קרובה" כי פרסום הסיכומים ישבש את תפקודו או כי המידע נותר בשלב עיצוב מדיניות. בית המשפט מתח ביקורת על הסירוב הגורף לחשוף, וציין כי חלקים מסיכומי התקציב התפתחו למדיניות, ולכן ראויים לשקיפות. בית המשפט מצא כי גילוייו הקודמים הסלקטיביים של המשיב אינם עולים בקנה אחד עם עמדת אי-הגילוי. בית המשפט חייב את המשיב לבחון מחדש את בקשת המידע, לזהות אילו סיכומים או רכיבים מצדיקים סודיות, ואולי לחשוף סיכומים שהבשילו לכדי מדיניות. היא הדגישה את השימוש במסנני סבירות ומידתיות לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק והסמיכה את שיקול דעתו של בית המשפט להבטיח שהאינטרס הציבורי בגילוי גובר על עילת אי-גילוי. יתר על כן, היא ביטלה את הסירוב המוחלט למסור מידע והורתה על תהליך החלטה מחודש, המאפשר גילוי חלקי במידת הצורך ואימוץ פוטנציאלי של מתכונת הנהוגה בתקציבים הבאים. בית המשפט הגיע למסקנה כי על המשיב לשאת בהוצאות ובשכר הטרחה של העותרים. פסק דין זה מדגיש את האיזון הקריטי בין שקיפות לחיסיון בירוקרטי, העולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטיים.