ב"ל 19582-10-20

תקציר

החלטת בית הדין נוגעת לתביעה של מר שם טוב חכים, אשר דרש להכיר במצבו הרפואי הפוגע בגבו כפגיעות עבודה שנגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה. הנתבע, לעומת זאת, דחה את טענתו וטען כי עבודתו של חכים לא כללה תנועות חוזרות ונשנות כנדרש בחוק. לאחר בחינת חומר הראיות, שכלל את תצהיר התובע, עדויות עדים וסרטון וידאו של עבודתו של חכים, מצא בית המשפט כי אף שעבודתו של חכים הייתה תובענית מבחינה פיזית, הוא לא סיפק ראיות מספיקות כדי להוכיח כי תנאי גבו נבעו מתנועות חוזרות ונשנות. באופן ספציפי, בית המשפט ציין כי חכים לא ציין את תדירות התנועות המדוברות ולא בודד אותן כחלק משמעותי מיום עבודתו. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את תיאוריית המיקרוטראומה באופן צר וליישם אותה רק במקרים מוגבלים. מאחר שעבודתו של חכים כללה תנועות ופעולות שונות, ולא פעולות חוזרות על עצמן, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה להרחיב את גבולות תיאוריית המיקרוטראומה במקרה זה. לפיכך, נדחתה התביעה להכרה בליקוי הגב כפגיעה בעבודה. עם זאת, בית המשפט הסכים למנות מומחה שיבחן את טענתו הנפרדת של התובע בדבר ירידת ערך בידיו.